1שמעו את־הדבר הזה אשר אנכי נשא עליכם קינה בית ישראל׃ 2נפלה לא־תוסיף קום בתולת ישראל נטשה על־אדמתה אין מקימה׃ 3כי כה אמר אדני יהוה העיר היצאת אלף תשאיר מאה והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל׃ ס 4כי כה אמר יהוה לבית ישראל דרשוני וחיו׃ 5ואל־תדרשו בית־אל והגלגל לא תבאו ובאר שבע לא תעברו כי הגלגל גלה יגלה ובית־אל יהיה לאון׃ 6דרשו את־יהוה וחיו פן־יצלח כאש בית יוסף ואכלה ואין־מכבה לבית־אל׃ 7ההפכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו׃ 8עשה כימה וכסיל והפך לבקר צלמות ויום לילה החשיך הקורא למי־הים וישפכם על־פני הארץ יהוה שמו׃ ס 9המבליג שד על־עז ושד על־מבצר יבוא׃ 10שנאו בשער מוכיח ודבר תמים יתעבו׃ 11לכן יען בושסכם על־דל ומשאת־בר תקחו ממנו בתי גזית בניתם ולא־תשבו בם כרמי־חמד נטעתם ולא תשתו את־יינם׃ 12כי ידעתי רבים פשעיכם ועצמים חטאתיכם צררי צדיק לקחי כפר ואביונים בשער הטו׃ 13לכן המשכיל בעת ההיא ידם כי עת רעה היא׃ 14דרשו־טוב ואל־רע למען תחיו ויהי־כן יהוה אלהי־צבאות אתכם כאשר אמרתם׃ 15שנאו־רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן יהוה אלהי־צבאות שארית יוסף׃ ס 16לכן כה־אמר יהוה אלהי צבאות אדני בכל־רחבות מספד ובכל־חוצות יאמרו הו־הו וקראו אכר אל־אבל ומספד אל־יודעי נהי׃ 17ובכל־כרמים מספד כי־אעבר בקרבך אמר יהוה׃ ס 18הוי המתאוים את־יום יהוה למה־זה לכם יום יהוה הוא־חשך ולא־אור׃ 19כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על־הקיר ונשכו הנחש׃ 20הלא־חשך יום יהוה ולא־אור ואפל ולא־נגה לו׃ 21שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרתיכם׃ 22כי אם־תעלו־לי עלות ומנחתיכם לא ארצה ושלם מריאיכם לא אביט׃ 23הסר מעלי המון שריך וזמרת נבליך לא אשמע׃ 24ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן׃ 25הזבחים ומנחה הגשתם־לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל׃ 26ונשאתם את סכות מלככם ואת כיון צלמיכם כוכב אלהיכם אשר עשיתם לכם׃ 27והגליתי אתכם מהלאה לדמשק אמר יהוה אלהי־צבאות שמו׃ פ |
    |