1ושבתי אני ואראה את־כל־העשקים אשר נעשים תחת השמש והנה ׀ דמעת העשקים ואין להם מנחם ומיד עשקיהם כח ואין להם מנחם׃ 2ושבח אני את־המתים שכבר מתו מן־החיים אשר המה חיים עדנה׃ 3וטוב משניהם את אשר־עדן לא היה אשר לא־ראה את־המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש׃

4וראיתי אני את־כל־עמל ואת כל־כשרון המעשה כי היא קנאת־איש מרעהו גם־זה הבל ורעות רוח׃ 5הכסיל חבק את־ידיו ואכל את־בשרו׃ 6טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח׃

7ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש׃ 8יש אחד ואין שני גם בן ואח אין־לו ואין קץ לכל־עמלו גם־ [עיניו כ] (עינו ק) לא־תשבע עשר ולמי ׀ אני עמל ומחסר את־נפשי מטובה גם־זה הבל וענין רע הוא׃

9טובים השנים מן־האחד אשר יש־להם שכר טוב בעמלם׃ 10כי אם־יפלו האחד יקים את־חברו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו׃ 11גם אם־ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם׃ 12ואם־יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשלש לא במהרה ינתק׃

13טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא־ידע להזהר עוד׃ 14כי־מבית הסורים יצא למלך כי גם במלכותו נולד רש׃ 15ראיתי את־כל־החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני אשר יעמד תחתיו׃ 16אין־קץ לכל־העם לכל אשר־היה לפניהם גם האחרונים לא ישמחו־בו כי־גם־זה הבל ורעיון רוח׃