1בשנת־מות המלך עזיהו ואראה את־אדני ישב על־כסא רם ונשא ושוליו מלאים את־ההיכל׃ 2שרפים עמדים ׀ ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים ׀ יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף׃ 3וקרא זה אל־זה ואמר קדוש ׀ קדוש קדוש יהוה צבאות מלא כל־הארץ כבודו׃ 4וינעו אמות הספים מקול הקורא והבית ימלא עשן׃ 5ואמר אוי־לי כי־נדמיתי כי איש טמא־שפתים אנכי ובתוך עם־טמא שפתים אנכי יושב כי את־המלך יהוה צבאות ראו עיני׃ 6ויעף אלי אחד מן־השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח׃ 7ויגע על־פי ויאמר הנה נגע זה על־שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר׃ 8ואשמע את־קול אדני אמר את־מי אשלח ומי ילך־לנו ואמר הנני שלחני׃ 9ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל־תבינו וראו ראו ואל־תדעו׃ 10השמן לב־העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן־יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו׃ 11ואמר עד־מתי אדני ויאמר עד אשר אם־שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה׃ 12ורחק יהוה את־האדם ורבה העזובה בקרב הארץ׃ 13ועוד בה עשריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה׃ פ |
    |