1דבר־יהוה ׀ אשר היה אל־מיכה המרשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה אשר־חזה על־שמרון וירושלם׃ 2שמעו עמים כלם הקשיבי ארץ ומלאה ויהי אדני יהוה בכם לעד אדני מהיכל קדשו׃ 3כי־הנה יהוה יצא ממקומו וירד ודרך על־ [במותי כ] (במתי ק) ארץ׃ 4ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו כדונג מפני האש כמים מגרים במורד׃ 5בפשע יעקב כל־זאת ובחטאות בית ישראל מי־פשע יעקב הלוא שמרון ומי במות יהודה הלוא ירושלם׃ 6ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה׃ 7וכל־פסיליה יכתו וכל־אתנניה ישרפו באש וכל־עצביה אשים שממה כי מאתנן זונה קבצה ועד־אתנן זונה ישובו׃ 8על־זאת אספדה ואילילה אילכה [שילל כ] (שולל ק) וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה׃ 9כי אנושה מכותיה כי־באה עד־יהודה נגע עד־שער עמי עד־ירושלם׃ 10בגת אל־תגידו בכו אל־תבכו בבית לעפרה עפר [התפלשתי כ] (התפלשי׃ ק) 11עברי לכם יושבת שפיר עריה־בשת לא יצאה יושבת צאנן מספד בית האצל יקח מכם עמדתו׃ 12כי־חלה לטוב יושבת מרות כי־ירד רע מאת יהוה לשער ירושלם׃ 13רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש ראשית חטאת היא לבת־ציון כי־בך נמצאו פשעי ישראל׃ 14לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל׃ 15עד הירש אבי לך יושבת מרשה עד־עדלם יבוא כבוד ישראל׃ 16קרחי וגזי על־בני תענוגיך הרחבי קרחתך כנשר כי גלו ממך׃ ס |
    |