1ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל־פרעה כה־אמר יהוה אלהי ישראל שלח את־עמי ויחגו לי במדבר׃ 2ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את־ישראל לא ידעתי את־יהוה וגם את־ישראל לא אשלח׃ 3ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן־יפגענו בדבר או בחרב׃ 4ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את־העם ממעשיו לכו לסבלתיכם׃ 5ויאמר פרעה הן־רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם׃

6ויצו פרעה ביום ההוא את־הנגשים בעם ואת־שטריו לאמר׃ 7לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן׃ 8ואת־מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי־נרפים הם על־כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו׃ 9תכבד העבדה על־האנשים ויעשו־בה ואל־ישעו בדברי־שקר׃

10ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל־העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן׃ 11אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר׃ 12ויפץ העם בכל־ארץ מצרים לקשש קש לתבן׃ 13והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר־יום ביומו כאשר בהיות התבן׃ 14ויכו שטרי בני ישראל אשר־שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם־תמול גם־היום׃

15ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל־פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך׃ 16תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך׃ 17ויאמר נרפים אתם נרפים על־כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה׃ 18ועתה לכו עבדו ותבן לא־ינתן לכם ותכן לבנים תתנו׃ 19ויראו שטרי בני־ישראל אתם ברע לאמר לא־תגרעו מלבניכם דבר־יום ביומו׃ 20ויפגעו את־משה ואת־אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה׃ 21ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את־ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת־חרב בידם להרגנו׃

22וישב משה אל־יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני׃ 23ומאז באתי אל־פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא־הצלת את־עמך׃