1פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך׃

2הילל ברוש כי־נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער [הבצור כ] (הבציר׃ ק)

3קול יללת הרעים כי שדדה אדרתם קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן׃ ס

4כה אמר יהוה אלהי רעה את־צאן ההרגה׃ 5אשר קניהן יהרגן ולא יאשמו ומכריהן יאמר ברוך יהוה ואעשר ורעיהם לא יחמול עליהן׃ 6כי לא אחמול עוד על־ישבי הארץ נאם־יהוה והנה אנכי ממציא את־האדם איש ביד־רעהו וביד מלכו וכתתו את־הארץ ולא אציל מידם׃

7וארעה את־צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח־לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את־הצאן׃ 8ואכחד את־שלשת הרעים בירח אחד ותקצר נפשי בהם וגם־נפשם בחלה בי׃ 9ואמר לא ארעה אתכם המתה תמות והנכחדת תכחד והנשארות תאכלנה אשה את־בשר רעותה׃

10ואקח את־מקלי את־נעם ואגדע אתו להפיר את־בריתי אשר כרתי את־כל־העמים׃ 11ותפר ביום ההוא וידעו כן עניי הצאן השמרים אתי כי דבר־יהוה הוא׃ 12ואמר אליהם אם־טוב בעיניכם הבו שכרי ואם־לא ׀ חדלו וישקלו את־שכרי שלשים כסף׃ 13ויאמר יהוה אלי השליכהו אל־היוצר אדר היקר אשר יקרתי מעליהם ואקחה שלשים הכסף ואשליך אתו בית יהוה אל־היוצר׃ 14ואגדע את־מקלי השני את החבלים להפר את־האחוה בין יהודה ובין ישראל׃ ס

15ויאמר יהוה אלי עוד קח־לך כלי רעה אולי׃ 16כי הנה־אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא־יפקד הנער לא־יבקש והנשברת לא ירפא הנצבה לא יכלכל ובשר הבריאה יאכל ופרסיהן יפרק׃ ס

17הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על־זרועו ועל־עין ימינו זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה׃ ס