1ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני׃ פ 2ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 3בן־אדם האנשים האלה העלו גלוליהם על־לבם ומכשול עונם נתנו נכח פניהם האדרש אדרש להם׃ ס 4לכן דבר־אותם ואמרת אליהם כה־אמר ׀ אדני יהוה איש איש מבית ישראל אשר יעלה את־גלוליו אל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־הנביא אני יהוה נעניתי לו [בה כ] (בא ק) ברב גלוליו׃ 5למען תפש את־בית־ישראל בלבם אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם׃ ס

6לכן אמר ׀ אל־בית ישראל כה אמר אדני יהוה שובו והשיבו מעל גלוליכם ומעל כל־תועבתיכם השיבו פניכם׃ 7כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר־יגור בישראל וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־הנביא לדרש־לו בי אני יהוה נענה־לו בי׃ 8ונתתי פני באיש ההוא והשמתיהו לאות ולמשלים והכרתיו מתוך עמי וידעתם כי־אני יהוה ׃ ס

9והנביא כי־יפתה ודבר דבר אני יהוה פתיתי את הנביא ההוא ונטיתי את־ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל׃ 10ונשאו עונם כעון הדרש כעון הנביא יהיה׃ 11למען לא־יתעו עוד בית־ישראל מאחרי ולא־יטמאו עוד בכל־פשעיהם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים נאם אדני יהוה׃ פ

12ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 13בן־אדם ארץ כי תחטא־לי למעל־מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מטה־לחם והשלחתי־בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה׃ 14והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח [דנאל כ] (דניאל ק) ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם נאם אדני יהוה׃ 15לו־חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה והיתה שממה מבלי עובר מפני החיה׃ 16שלשת האנשים האלה בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה אם־בנים ואם־בנות יצילו המה לבדם ינצלו והארץ תהיה שממה׃ 17או חרב אביא על־הארץ ההיא ואמרתי חרב תעבר בארץ והכרתי ממנה אדם ובהמה׃ 18ושלשת האנשים האלה בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה לא יצילו בנים ובנות כי הם לבדם ינצלו׃ 19או דבר אשלח אל־הארץ ההיא ושפכתי חמתי עליה בדם להכרית ממנה אדם ובהמה׃ 20ונח [דנאל כ] (דניאל ק) ואיוב בתוכה חי־אני נאם אדני יהוה אם־בן אם־בת יצילו המה בצדקתם יצילו נפשם׃ פ

21כי כה אמר אדני יהוה אף כי־ארבעת שפטי ׀ הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר שלחתי אל־ירושלם להכרית ממנה אדם ובהמה׃ 22והנה נותרה־בה פלטה המוצאים בנים ובנות הנם יוצאים אליכם וראיתם את־דרכם ואת־עלילותם ונחמתם על־הרעה אשר הבאתי על־ירושלם את כל־אשר הבאתי עליה׃ 23ונחמו אתכם כי־תראו את־דרכם ואת־עלילותם וידעתם כי לא חנם עשיתי את כל־אשר־עשיתי בה נאם אדני יהוה׃ פ